הפרעות אכילה – כשאוכל והגוף הופכים לאויבים שלנו

June 10, 2018

 

מה הן הפרעות אכילה? למה הן מופיעות? מדוע קשה להיפטר מהן? מה אפשר לעשות?

 

אני אוהבת לאכול. כשאני מסתכלת על חתיכת עוגה, אני בוחנת את המרקם שלה ואת הצבע שלה, מריחה אותה כדי לבדוק שהיא לא מקולקלת, ואז נותנת לעצמי אישור לטעום. אם היא טעימה, אמשיך לאכול. אם לא, אתאכזב מאוד ואחפש עוגה טעימה יותר. אני אסרב לאכול אוכל רק כשאני לא רעבה, אם אני אלרגית, אם האוכל לא טעים לי או מקולקל. כשאני רעבה אני אוכלת!

 

אנשים שסובלים מהפרעות אכילה לא פועלים לפי ההיגיון הזה, כי קיימת הפרעה במערכת היחסים שלהם עם אכילה. ברוב המקרים הם נשארים רעבים או אוכלים מעבר לשובע עד כדי כך שהמנגנון הטבעי משתבש. במילים אחרות ברגע שאנחנו מתעלמים מתחושת הרעב או השובע שלנו, הגוף מתחיל להתבלבל, והמנגנון הטבעי שלנו מתחיל להיות מושפע מגורמים סביבתיים ופסיכולוגיים. כתוצאה מכך נפתח מערכת יחסים שלילית עם אכילה. במקום לחוות אכילה כמשהו חיובי וחיוני שמזין אותנו ובריא לגוף ולנפש שלנו, נתחיל לחוות אכילה כאמצעי להשגת דברים סביבתיים או לשימור מנגנון רגשי הרסני.

 

לדוגמה, אישה שחווה אכילה כגורם מפריע לגוף רזה שנחשק על ידי הסביבה תתחיל לפתח מערכת יחסים שלילית עם אכילה. היא תחווה אכילה כעול ותתחיל לראות אוכל כמספרים במקום להסתכל על מה שבצלחת ולהעריך את איכותו עבורה. אוכל יהפוך לקלוריות, משקל, כמה דייטים היא משיגה, כמה מחמאות, כמה מבטים, כמה קנאה מצד נשים אחרות, כמה וכמה... כתוצאה מכך היא מוותרת על הבריאות הגופנית והנפשית שלה. השליטה על "כמה" הופכת למאבק יומיומי שבסופו של דבר משתלט על חייה, ומה שבהתחלה נראה בשליטתה הופך לסיוט יומיומי.

 

למה הפרעות אכילה מופיעות?

הסיבה העיקרית להופעתן הוא שפע. מחקרים מראים שבמדינות שבהן יש מחסור באוכל הסיכוי לפתח הפרעות אכילה מזערי. במילים אחרות, אם לא היה לנו כל כך הרבה אוכל, לא היו כל כך הרבה הפרעות אכילה.

סיבה נוספת היא הרצון לשלוט במשהו בחיינו, כי אנחנו חווים איבוד שליטה קיצוני באופן כללי. לכן אנחנו בוחרים במשהו שמצד אחד אנחנו חייבים להתמודד אתו יום-יום ומצד אחר מסוגלים לשלוט בו.

מדוע קשה להיפטר מהפרעות אכילה?

הקיצוניות בין מקובלות חברתית לנידוי חברתי.

נדיר למצוא הפרעה נפשית שמקבלת כל כך הרבה תמיכה חברתית או ביקורת חברתית כמו הפרעות אכילה.

 

לדוגמה:

  1. נידוי חברתי: אם אני גבר שסובל מאכילת יתר וכתוצאה מכך עולה במשקל, אני אסבול מנידוי חברתי קשה שישמר את מעגל הסיוט שנכנסתי אליו. מפני שאני אוכל כי רע לי, מנגנון הרעב והשובע נהרס, וכבר אין לי מנגנון בקרה טבעי. המנגנון הופך למנגנון רגשי, ולכן אני לא מצליח להפסיק לאכול. ככל שאני אוכל יותר, כך החברה מנדה אותי יותר, וככל שהחברה מנדה אותי יותר, כך אני מרגיש רע יותר ואוכל יותר וכן הלאה. בנוסף, בכל שני וחמישי החברה מציעה לי דיאטה חדשה שמבטיחה לי הצלחה, למרות שהיא בכלל לא עונה על הבעיה שלי. מציעים לי מה לאכול, כמה לאכול, כמה קלוריות, כמה גרמים, אך לא מתייחסים להפרעה שנוצרה במערכת היחסים שלי עם אוכל, עם הגוף שלי ועם האיכות של מה שאני מכניס לפה.

  2. מקובלות חברתית: הרזון הנחשק הוא האסון של החברה שלנו. אם אני אישה שסובלת מתת-משקל, אני נחשבת בחברה שלנו ליפה ומוצלחת. כתוצאה מכך אקבל מלא "לייקים" ואמשיך להרעיב את עצמי. מנגנון הרעב והשובע הטבעי שלי ייעלם, והגוף שלי יכניס את עצמו למצב של חוסר. אני אהיה פחות מרוכזת, יותר עייפה, פחות שמחה ויותר דיכאונית. זה יעודד את ההרעבה עצמית עוד יותר ויחמיר את הסיוט האישי שלי. החיוך המאולץ יהפוך לכואב ומתיש, כי מאחורי הרזון הנחשק, היפה והמוצלח נמצאת אישה כבויה, סובלת, סופרת תמידית (משקל, קלוריות, אימונים) שפוחדת מאכילה. במילים אחרות, מה שאמור להחזיק אותי בחיים הופך לדבר שאני הכי מפחדת ממנו. אוכל הופך לאויב שלי.

אז איך בכל זאת מתגברים על הפרעות אכילה?

ניגשים לטיפול ומתחילים לתקן את מנגנון הרעב והשובע שנהרס ומשפרים את מערכת היחסים עם אוכל ועם הגוף שלנו. לא עושים דיאטה. לא מקשיבים לסביבה. לא הולכים אחרי סטיגמות חברתיות. לומדים להקשיב לעצמנו ולגוף שלנו.

עם כל הכבוד לקליפה החיצונית, אנחנו הרבה יותר מזה, מגיע לנו יותר מזה, מגיע לנו שיתייחסו אלינו כאל יותר מקליפה חיצונית שמצטלמת טוב.

אז אם נמאס לכם לספור ולהרגיש רע ובא לכם לתקן את מערכת היחסים עם הגוף שלכם ולהבין מה היא תזונה טובה ובריאה עבורכם, אתם מוזמנים לפנות אלי – אשמח לעזור 0532809660

 

הילה נפתלי – פסיכו-יוגית

 

 

 

Please reload

  • Facebook Basic Square