עישון קנאביס – למה השאלה לא צריכה להיות "חוקי או לא חוקי"

June 10, 2018

 

 

אני אוהבת את תל אביב. מדי פעם אני תוהה למה מאשימים את העיר הזאת בכל כך הרבה דברים מוזרים שבעיני קשורים יותר לעולם המערבי שאנחנו חיים בו ולתרבות הישראלית באופן כללי מאשר לעיר תל אביב. האם לפעמים הדברים פה נראים קיצוניים יותר? יכול להיות, אך זה מה שקורה בדרך כלל בעיר מרכזית של מדינה – הכל קצת יותר מוקצן כי יש יותר בני אדם שמצטופפים להם זה לצד זה וכולם רוצים שיראו אותם.

חלק בלתי נפרד מהתופעה התל אביבית הוא עישון קנאביס.

 

עישון קנאביס הפך למקובל מאוד וקורה בכל מקום בעיר באופן חופשי. כאישה שאוהבת ללכת הרבה ברגל, אני מריחה לא מעט ירוק, ומדהים אותי איך עדיין השיח הוא סביב השאלה "חוקי או לא חוקי". במקום לדבר על הנזקים הנגרמים מעישון מסיבי.

למה אף אחד לא מדבר על זה?

למה השאלה המרכזית היא לא מה הנזק הנגרם מעישון קבוע של קנאביס?

מה הנזק המוחי?

מה הנזק הנפשי-רגשי?

מה הנזק החברתי?

בעיני אלה שאלות הרבה יותר חשובות מאשר "חוקי או לא חוקי".

 

עישון יומיומי של קנאביס גורם נזק מוחי-נפשי-רגשי משמעותי. ככל שמתחילים לעשן בגיל מוקדם יותר (לפני גיל 21), כך הנזק המוחי קשה יותר, כי המוח עדיין מתפתח, ועישון קנאביס פוגע בהתפתחות התקינה של המוח, בייחוד האזור הקדמי במוח שאחראי על המסוגלות להחליט החלטות באופן שקול ולקחת אחריות על המעשים שלנו. במילים אחרות, הוא שולט ביכולת להבין פעולה ותוצאה. לכן הרבה אנשים שמעשנים באופן מסיבי מתנהגים באופן אימפולסיבי ולא אחראי.

 

בטווח הארוך עישון קנאביס פוגע ביכולת לפתח קשרים אינטימיים ולשמור על קשרים חברתיים תקינים, כי הוא מוחק את היכולות הרגשיות שלנו ומחליף אותן באשליה ובהדחקה.

קנאביס פוגע בריכוז, בתפקוד המיני, גורם לעצבנות ולאי-שקט פנימי. זה מגביר את הרצון לעישון נוסף, שמגביר את יכולת ההדחקה ומונע מאתנו להכיר את עצמנו באמת, לדעת איפה אנחנו ולהרגיש מה נכון לנו. ההתבוננות שלנו בעולם נעשית צרה, תחת ענן עשן שתמיד מלווה אותנו.

 

לפעמים, כשמדברים על נזקי הקנאביס, קופץ איזה חכמולוג ואומר "אלכוהול יותר גרוע".

אז נכון שברוב המקרים הנזקים של שתייה מוגברת יותר קשים, כי אלכוהול הורס את הגוף בנוסף למוח ולנפש, אך חשוב להבין שהעובדה שאלכוהול גרוע יותר לא הופכת את הקנאביס לתחליף מעודף. חשוב לזכור שזה שהרבה אנשים בעיר מעשנים קנאביס לא אומר שאין סכנה. 

 

השאלה היא עד כמה מגזימים בשימוש, ועד כמה הסם שולט, בגוף, במוח ובנפש. השאלה היא האם אני מסוגל להפסיק לעשן בלי קושי ולהרגיש טוב גם ללא עישונים. השאלה היא למה אני מעשן? האם אני מעשן, כי קשה להתמודד עם החיים, הלבד, העבודה, חיי המשפחה, חיי חברה והרגשות שלי? אם כן, אז קנאביס צפוי לגרום לי נזק.

המלצתי היא להסתכל פחות מה "כולם" עושים ויותר מה המניעים שלי לעישונים והאם אני מגזים?

 

הילה נפתלי – פסיכו-יוגית

 

 

 

 

Please reload

  • Facebook Basic Square