רכות?!

הפילוסוף הסיני לאו דזה כתב: "מים הם נוזליים, רכים וכנועים. עם זאת מים מסוגלים לשחוק סלעים, שהם נוקשים ולא גמישים. ככלל, מה שהוא נוזלי, רך וכנוע יתגבר על מה שהוא נוקשה ולא גמיש. זהו פרדוקס נוסף: רכות גוברת על נוקשות."

משפט זה לכאורה הגיוני מאוד. מצד אחר הוא קשה מאוד ליישום.

למה? למה בחברה שלנו מה שהוא נוקשה ולא גמיש נחשב חזק יותר? למה גמישות קשה לרובנו? מה זה בכלל אומר להיות גמיש? למה נוקשות מביאה אתה קושי? מה יש ברכות שגובר על נוקשות?

לפני שעונים על השאלות האלה, צריך להבין למה התברגה הנוקשות חזק כל כך בחברה בכלל ובתרבות הישראלית בפרט.

אחד הדברים הראשונים שעולים לרובנו בראש זה, שאנחנו עם שעבר הרבה מלחמות, ושכולם פה מנסים לעבוד אחד על השני ואף אחד לא רוצה לצאת "פראייר". פראייר – עוד מילה שהתברגה באופן נוקשה בתרבות שלנו.

בעיניי אלה תירוצים לא מוצלחים כדי להצדיק התנהגות שעולה לכולנו, ללא יוצא מן הכלל, בבריאות נפשית ופיזית.

בואו נתבונן במושג "נוקשות". המילה עצמה מכילה את המילה "קשה". כלומר היא רומזת שקשה להיות בנוקשות. למה? נוקשות נובעת בעיקר מחרדה מפני פגיעה. זאת הסיבה האמתית שהעולם שלנו נוקשה. כולם ללא יוצא מן הכלל מפחדים לצאת פגועים או לפי הסלנג הישראלי "פראיירים". האמת היא שעצם החרדה שנצא "פראיירים" גורמת לנו רוב הזמן לצאת "פראיירים", כי החיים הם כמו בומרנג: מה שאנחנו חוששים שיקרה, מה שכל ההתנהגות שלנו מכוונת למנוע, בסוף תמיד יגיע אלינו. במילים אחרות, ככל שננסה יותר שלא להרגיש פראיירים, כך נרגיש פראיירים מהר יותר. ההחלטה אם להשקיע באדם מסוים או בסיטואציה מסוימת תהיה תלויה בשאלה "האם אני אצא פראייר / חלש / פגוע?" זה יגרום לנו לחיות לפי כללים נוקשים ולהיות נוקשים עם עצמנו אם לא נשיג את התוצאה הרצויה. בסופו של דבר אדם שבאופן תמידי פוחד מפגיעה הוא אדם חלש כי הפחד שולט בו.

מה יקרה אם אחליף את הנוקשות ברכות ובגמישות? קודם כל אהיה במקום שפחות פוחד להיפגע. ברגע שאני רכה וגמישה, אני יכולה לחיות חיים מגוונים יותר. הרכות תאפשר לי להתבונן בעצמי באופן רך וגמיש יותר. אני לא תמיד אתנהג באותו אופן, כי אין לי כללים נוקשים בראש. בנוסף, אם אתנהג באופן שמביא לתוצאה כואבת, אני לא אעניש את עצמי באמירה "יצאת פראיירית" אלא אקבל את הסיטואציה ואשקול את המתרחש ברכות. שיקול דעת רך יאפשר לי לשנות את התנהגותי או להוציא אדם מסוים מהחיים שלי, כי הוא או היא פשוט לא מתאימים. בלי קשר לכעס או לפגיעה אלא כי אני רוצה רכות בחיים ולא אנשים וסיטואציות שגורמים לי לנוקשות.

לחיות חיים נוקשים או רכים זאת החלטה. לא תמיד היא מודעת, ולפעמים אנחנו נגררים לחיים נוקשים ולחשיבה נוקשה, כי חונכנו בנוקשות ועם כללים נוקשים. לא למדנו בכלל מה זו רכות או איך להיות רכים לעצמנו. אם אני לא רכה עם עצמי, איך אני יכולה להיות רכה עם הסובבים אותי או בסיטואציות שונות? ודאי אם אני חיה בחברה שמעודדת נוקשות, כי כולם פוחדים לצאת פראיירים.

אז שחררו את הנוקשות ואת הקיבעון וחקרו קצת את המקומות הרכים בתוככם. מבטיחה לכם שלכולנו יש מקום רך בלב שמשתוקק לצאת, כי יותר כיף לחיות ברכות. מי כבר רוצה לחיות בקושי 24 שעות? שחררו את המילה הנוקשה "פראייר". אם אתם עוזרים לאדם אחר או אם אתם נכנעים וגמישים בסיטואציות מסוימות, זה לא עושה אתכם פראיירים. להפך! אדם שמסוגל לתת מעצמו מכל הלב למרות שהוא מבין שיש לו סיכוי להיפגע הוא אדם חזק, כי הוא מבין שגם אם הפגיעה תגיע, הוא יוכל להתמודד אתה והוא יעשה זאת ברכות ובגמישות.

שבוע טוב ושנה מלאה ברכות!

הילה נפתלי – פסיכו-יוגית

#רכות #אהבה